חֶבְרָה 54

הוא אמר לי בואי נעלה בין שני הבניינים, יש שם מרפסת מול הים. היינו צריכים לטפס מעל הגדר אז טיפסנו מעל הגדר, והלכנו יחד בתוך הרחבה הגדולה, מימין עמד בניין משרדים גדול ומשמאל בית מלון. היה לילה אז כל האורות בבנין המשרדים היו כבויים, במלון דלקו אורות, אבל לא בכל החלונות. החורף התחיל להגיע והיה קצת קר, אחר כך ישבנו על המרפסת שלו שבין שני הבניינים, לא ראינו את הים, אי אפשר היה לראות אותו כי היה חשוך מידי, במקומו עמדה מולנו תחנת הדלק שהאירה את הכביש. אחר כך הוא שאל אותי אם הוא יכול להחזיק לי את היד ואף פעם לא אמרו לי דבר כזה. הרוח התחזקה מהים וישבנו על המרפסת שלו שבין שני הבניינים, אני לא זוכרת כל מה שאמרנו ואני חושבת שהיה לי קר אבל נעים. אחר כך חזרנו דרך אותה הגדר, טיפסנו אותה וקפצנו לצד השני. היום אני יודעת שהזכרון שלי עובד רק במקרים כאלה, משחזר אהבות בלתי ממומשות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s