בבית הכלא המודרני של חברת כוח האדם

בתוך המשרדים הדלתות סגורות,
מאחורי שולחן הקבלה יושבת פקידה,
חיוכה ענייני, נימוסים אמריקאים,
כאן חשדתי.
כן בבקשה?
אומרת לי,
קבעתי אתכם ב–13:00,
אני עונה.
הגעתי למלא פרטים,
כמובן, מהנהנת,
מגישה לי גיליון נייר ארוך ומקופל
אצבעה מכוונת לעבר הדלת:
יהיה לך נוח למלא את זה בחדר הזה.
מתיישבת,
בחדר יושבים שלושה אנשים רכונים על גיליונות משלהם,
אני פותחת את הגיליון,
האם יתכן ש"עולמך יתמוטט עליך" מבלי שתיכנס/י למצב רוח רע?
אני סוגרת את הגיליון.
הופכת לצידו השני,
רשימת המשפטים נפרשת עד למספר 200,
אני חוזרת לקרוא בהוראות, יש לבחור:
האם את מסכימה באופן מוחלט
האם את לא מסכימה באופן מוחלט
האם את לא בטוחה כלל באף תשובה
יש לקרוא ולמלא ברצף מבלי להקדיש מחשבה מיוחדת לאף משפט.
כאשר קורים דברים בלתי צפויים (הפתעות)
האם חלק משריריך "קופצים" ללא שליטתך?
חושבת לעצמי, אני מופתעת מאוד כעת,
שאלון הפרטים הזה מוזר בעיניי,
אני רוצה לצאת החוצה ולהחזיר לאמריקאית את הגיליון.
אם היית עוסק/ת בדייג או בצייד
האם היית מצטער/ת על הכאב שנגרם לחיה, לפיתיון או לדג?
שוקלת להפוך לצמחונית, מהרהרת בכך מספר שניות.
כאשר אחרים נרעשים ונרגשים
האם את/ה נשאר/ת יחסית רגוע/ה ושקט/ה?
אני מרגיעה את עצמי בלב,
תהילה, את צריכה עבודה!
תמלאי את השאלון הזה!
האם "הכול" נראה לך נהדר למרות שאת/ה יודע/ת
שישנם דברים מסוימים אשר צריך לשנות אותם?
אני חושבת לעצמי שהחיים שלי נהדרים,
אבל
אני ממש צריכה עבודה
ממש ממש צריכה עבודה.
האם תעניש/י פיזית ילד בן 10 שמסרב לציית לך?
האם לפעמים את/ה מרגיש/ה ממש נהדר?
האם לנוער היום יש יותר הזדמנויות מאשר לנוער בדור הקודם?
האם אתה מחייך/ת וצוחק/ת בקלות רבה?
האם מספר הדברים שלא גמרת לעשות מטריד אותך?
עונה על חמש שאלות ברצף
בלי להקדיש מחשבה מיוחדת לאף שאלה.
אם היית משתתף/ת בפלישה לארץ אחרת,
האם היית מבין/ה לרוחם של מתנגדים לפלישה בארץ שכבשת?
כן, ברור שהייתי מבינה לרוחם,
רוחי נופלת על אותם אנשים.
האם ישנם מעט אנשים שאת/ה באמת מחבב/ת?
מסמנת לא, הם לא מעטים.
האם החיים נראים לך לא ברורים ולא אמיתיים?
למי כן? אני שואלת, מסמנת לא.
אני מרימה את הראש ורואה שגם השלושה נאבקים בגיליונותיהם,
אחת הביאה איתה תפוח.
האם את/ה מחזיק/ה מעמד טוב במצבים קשים?
נשארו עוד שאלות ספורות ואני ב–195
האם את/ה מתנגד/ת לשיטת קציני המבחן לפושעים?
מסמנת לא.
האם אנשים אחרים נהנים להיות בחברתך?
אני חושבת שכן, לרוב, אלא אם כן אני רעבה מאוד.
האם לדעתך בתי כלא מודרניים ללא סורגים "נידונו לכישלון"?
אני יוצאת מהחדר,
מגישה לפקידה את הגיליון,
בתמורה אני מקבלת חיוך רחב,
הם ייצרו איתי קשר

*מתוך – מחר נעבוד, הוצאת טנג׳יר ספטמבר 2014

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s