חֶבְרָה 8  

אני חושבת שזה קרה בסמוך להוראה החדשה שהגיעה ממנהלת הסניף, וירדה היישר מלמעלה, מההנהלה הראשית של הרשת, להפסיק לחלק כל כך הרבה קטשופ בארוחות, נתלו שלטים בסניף, באזורים שהיו חשופים לעיני העובדים בלבד עם ההוראות החדשות, אני חושבת שהגבילו אותנו ל-3 שקיות קטשופ למגש, ושקית מיונז. אם הסועדים מבקשים עוד- לתת כל פעם אחד או שניים, לא יותר. חרדל לא נותנים אלא אם כן יבקשו. שלא לדבר על הרטבים המיוחדים. הסניף מחפש להתייעל במסגרת תחרות כלל ארצית של הרשת, זאת כדי להעלות את הרווחים שלו, והסניף יכול גם להרוויח, הובטחו פרסים לסניפים המובילים בהתייעלות, לא צוינו הפרסים. התייעלות, כך הסבירה מנהלת הסניף, מתחילה במניעת בזבזנות יתר. ביום שישי אחר הצהריים, היו מגיעים הילדים המפונקים של הישוב, שולפים שטרות של 100 או 200 מהכיסים שלהם, תמיד הדהים אותי איך ילד בן 10 שולף שטר כזה של 200 מהכיס, איך זה לא נופל לו מהכיס, ואיזה מן ילד זה שצריך להסתובב עם שטרות של 200 שקל בכיס. הם היו מגיעים רכובים על אופניים או רולר בליידס או סקטבורד, נעים בצורה קצבית, מעטים מהם לא היו רכובים. בימי שישי היינו במשמרת לרוב ארבעה, מנהלת הסניף לא הייתה, היא שנאה להגיע לסניף בימי שישי, העדיפה להיות עם המשפחה שלה שגרה בישוב, היא עצמה גרה מחוץ לישוב בעיר קטנה במרחק חצי שעה נסיעה, היה לה רכב קטן עליו היה מודבק הסמל של הרשת, אני חושבת שהיא למדה לתואר ראשון במכללה למנהל, ועבדה ברשת ההמבורגרים הבינלאומית כבר 10 שנים, היו לה שאיפות גבוהות, ומזג טוב שהיה יכול להתחלף בן רגע ברשעות מהגיהינום. היינו ארבעה, תלמידי תיכון, אני והוותיק בדלפק, הגבוה במטבח והחדשה, שהגיעה לעשות ספירת מלאי לקראת סוף השנה, היא עדיין לא הצליחה לקלוט לגמרי איך הדברים עובדים, ומנהלת הסניף ביקשה לתת לה משימה קלה, שתהיה לה מוטיבציה לסיים מהר, אז ככה שאותה בקושי ראינו, כי הייתה מאחור במחסן, ומידי פעם הגיחה לקחת לעצמה סודה או קוקה קולה מהמכונה. הילדים החלו לזרום סמוך לשעה 16:00 ובשעה 16:30 הגיעה חבורה גדולה יחסית ורועשת מאוד, הם הזמינו ארוחות גדולות, ביקשו הרבה רטבים ועשו לנו כאב ראש, לוותיק החל לצאת עשן מהאוזניים והסתכלנו אחד בשני בעיניים מרוגזות, אחרי שכל ההמבורגרים והצ'יפס הטרי הוגשו אל המגשים המחופים נייר מעוצב עם הלוגו של הרשת הם סוף סוף יצאו החוצה ואכלו בחוץ, כל שתי דקות נכנס מישהו אחר וביקש עוד קטשופ, ככה במשך רבע שעה לפחות, שבסופה, הוותיק התעצבן ממש ופשוט שפך על המגש את כל מה שנשאר מתחת לקופה מהמלאי של הקטשופ ואמר לילד- אל תבואו לבקש יותר, את המגשים מצדי תשאירו בחוץ, אתם עושים לי פה יותר מידי רעש, נאסוף את זה כשתלכו. הם עוד ישבו בחוץ, לא שמענו אותם מבעד לזגוגיות עליהן מודבק הלוגו של הרשת אבל אפשר היה לראות שהם אוכלים ומדברים ביניהם, היו כאלה שלא הורידו את הרולר בליידס מהרגליים בזמן שאכלו, המשכנו להתכונן לערב, וצפצוף סימן לנו להחליף את השמן בבריכת הצ'יפסר, כשלפתע הוותיק אומר לי קלטי מה הם עושים המנוולים, הספקתי לראות רק אחד מצמיד שתי שקיות קטשופ ומוריק אותן מתכולתן על הזגוגית הענקית שרק לפני שעתיים הברקנו הוותיק ואני בשעות השקטות של בין שלוש לארבע ביום שישי, עכשיו, היו מרוחות שם 30 שקיות קטשופ לפחות, לכל אורך הזגוגית, גם על הסמל של הרשת שמודבק על הזגוגית מבפנים. הם קלטו שראינו אותם, ותוך שנייה נעלמו רכובים על גבי הגלגלים שלהם. קיללנו קצת מרוגזים והמשכנו בהכנות, אחרי עשר דקות אמר לי הוותיק- אני הולך לזרוק את הזבל, אני חושבת שהוא חזר אחרי 20 דקות, וכשחזר אמרתי לו- מה לקח כל כך הרבה זמן, הוא סיפר שלא רוקנו את הפח בחנייה, והיה צריך לעשות את כל הסיבוב, שנאתי כשזה קרה, בעיקר בחורף, לעשות סיבוב שלם עם פח מסריח בקור, זוועה. למה? היו אנשים? הוא שאל, אמרתי לו שלא, אבל רציתי לנקות את הקטשופ לפני שיתייבש ולא רציתי לעזוב את הקופה לבד, הוא אמר לי- בסדר אני אעשה את זה ויצא עם דלי סבון וסמרטוט. מהקופה יכולתי לראות איך לאט האדום הסמיך הופך לאדום רך כמעט מדמם על הזגוגית החיצונית ומבעד לדם, ראיתי את הפנים של הוותיק, הוא היה עייף, לא ניכר שהיה עדיין מרוגז, כנראה הסיבוב עד לפח הרגיע אותו, חשבתי לעצמי.

מודעות פרסומת

2 comments

  1. גיא · מרץ 23, 2015

    זה ממש טוב תהילה!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s